<h1>בה"ג הלכ' טומאה</h1>
<h2>דף צב.</h2>
תנו רבנן (ע"ז י"ג.) הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכים מפני שהוא כמציל מידם, ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עליהם בחוצה לארץ, וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות, בבית הקברות ס"ד, טומאה דאוריתא היא, אלא בית הפרס דרבנן. ומיטמא ללמד תורה ולישא אשה, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל מוצא ללמוד לא יטמא, רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא, לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד, אמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו ללמוד תורה בצידן, ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי. ואלא הא דאמר מר (פסחים צ"ב.) בית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת, הא אמרת הכא לכל מצוה שרי, אמרי בית הפרס רבנן טומאה הוא דגזרו ביה, הא לכל מצוה שרי למיזל, לאפוקי ממקום כרת דטהור קמשוינן ליה לעשות הפסח.
